היוגה בימינו

במאתיים השנים האחרונות התפתחו, סגנונות שונים שלקחו את היוגה הבסיסית (זו המכונה "האתה יוגה" ועדיין נחשבת לפופולרית במיוחד) למקומות שונים.

הבחירה של המערב ביוגה כאחת מן הפילוסופיות הבולטות להיטמע בה קשורה, כפי הנראה, לשילוב התפיסתי בין גוף לנפש. הולדתן של מסורות חדשות במערב אמנם מאריכה במידה רבה את חיי היוגה כדרך, אבל בחלק מהזרמים המהות הולכת ומשתנה. אם במזרח מוענקת חשיבות עליונה למעבר בין דורי של המסורת היוגית, סגידה למורים (גורו), שאיפה לביטול מוחלט של האגו, שימוש במנטרות ועוד כהנה וכהנה אלמנטים תרבותיים אופייניים, הרי שהמערב חידש את המסורת היוגית ועיצב חלק מעקרונותיה בהתאם לרוחו.

מורים רבים המלמדים יוגה משלבים בתוכה אלמנטים של מסורות אחרות, לאו דווקא מזרחיות, כמו פלדנקרייז, אלכסנדר ועוד.

אף שישנם סוגים רבים של פיתוחי יוגה, ארבעה ענפים שלה נחשבים לידועים ביותר: ויניאסה, אשטנגה, איינגר ושיווננדה. בכל הארבע מתרגל המתאמן אסנות יוגה ונשימות מונחות, אך השיטה, דרך הביצוע והמטרה שמאחורי התרגילים, משתנות.

בתי הספר המוכרים ביותר הם:

1. "איינגר" –

הפילוסופיה העומדת מאחורי שיטת יוגה זו, גורסת כי מקורן של כל הבעיות והמחלות הוא בחוסר איזון בין הגוף לנפש. לכן שמה האיינגר דגש לא רק על כיתות תרגול רגילות, אלא גם על כיתות טיפוליות ושיקומיות שבהן מקבלים המתאמנים המתמודדים עם תחלואים שונים, תרגילים מיוחדים – כל אחד תוך התמקדות בבעיה שממנה הוא סובל.

בתרגול ישנוי שימוש בעזרים ודגש על ביצוע מדויק של התנוחות.

2. "שיווננדה" –

המאופיין ע"י תשומת לב לתהליכים הפנימיים, חשיבה חיובית ומדיטציה. אם ב- אשטנגה עובדים על חיזוק הגוף, ב- שיווננדה ההתקדמות באה מתוך הרפיה, לא מתוך מאמץ. התרגול הוא בעיניים עצומות, כדי שהאדם יהיה עם עצמו בזמן האימון ויסתכל פנימה. התרגול בנוי על 12 אסנות בסיסיות, עם וריאציות שונות, שעל פי התורה מספיקות לתחזוקת הגוף כולו. התרגול כולל נשימות ("פראנאיימות") לניקוי הגוף הפיזי והאנרגטי, וחימום המורכב מ- 12 התנועות ברצף של 'ברכת השמש'".

3. אש'טנגה וויניאסה יוגה –

שיטה זו הקיימת בהודו 150 שנה, הגיעה לארצות הברית לפני עשרים שנה בלבד, אך נהפכה בתוך זמן קצר ללהיט בשל היותה יוגה דינמית ואינטנסיבית במיוחד, המאופיינת ע"י תרגול אינטנסיבי ונמרץ, המגלם בתוכו את שמונת אברי היוגה. האשטנגה מחברת את התרגול לחיי היום-יום. המתאמן אינו חווה תחושה של התנתקות. העבודה מתבצעת בעיניים פקוחות ועם גוף שאינו רפוי אלא מוחזק. מכיוון שכך, במהלך האימון מקבל המתאמן תחושות של אנרגיה, חיוניות וחיות שעוזרות לו להמשיך ולתפקד באופן נמרץ ויעיל במשך כל היום.

4. "וויניאסה" –

תרגול המאופיין ע"י הדרגתיות, מתינות והתאמה אישית. תנוחה מרכזית שסביבה נבנה האימון כולו.

בנוסף לארבעת בתי הספר הגדולים ביותר ישנם ענפים שנוספו ל"האתה יוגה" בארץ בשנים האחרונות הם:

1. יוגה הוליסטית-

אחת המובילות בתחום זה היא פסי פייג ובשיטתה היא מדגישה תהליך התפתחות אינדיבידואלי לכל תלמיד.

2. ויני-יוגה (שיטת דסיקשר)-

ויני יוגה היא השיטה השלישית שצמחה מבית מדרשו של קרישנמצ'אריה וזו השיטה שאימץ בנו דסיקשר, ופול הארווי הוא תלמיד של דסיקשר ממשיך להוביל ולקדם אותה במערב. פירוש המושג ויני-יוגה הוא "יישום היוגה", ולמעשה מדובר בארגז כלים ועקרונות ליישום נכון של היוגה.זוהי יוגה עדינה, איטית וממוקדת המותאמת לכל אדם ע"פ צרכיו. יוגה איטית אך עם זאת עוצמתית.

3. ביקראם יוגה-

שיטת יוגה שנולדה לפני 35 שנים בסן פרנסיסקו ע"י ביקראם צ'אודרי, שנולד בהודו ב- 1946.העבודה משלבת יוגה בחדר מחומם ב 35 מעלות, דבר המקנה לגוף מרווח עבודה גדול המונע פציעות ופותח את הגוף לעומק. האימון בונה שרירים חיצוניים ופנימיים ומחזק את הגוף והנפש, מחזק את המערכת החיסונית וגורם להרגשה כללית טובה.

4. Ayur Yoga-

תלמידיו ונציגיו של א. ג. מוהן בארץ – עבודה עם הגוף והנשימה השמה דגש על תרפיה והתאמה אישית לכל מתרגל.

5. יוגה יאם-

נוצרה ע"י ניסים אור ים, שמגדירה כיוגה אנרגטית מדיטטיבית, המשלבת את ענפי היוגה הקלאסיים – האתה יוגה, ראג'ה יוגה, מדיטציה, קונדאליני יוגה.

6. קונדליני יוגה-

היא יוגה של הארה מוצגת כמדע קדוש וסודי שהובא למערב על-ידי יוגי בהג'אן ב-1969. זוהי טכנולוגיה, שמטרתה לעורר את הפוטנציאל הרוחני והיצירתי באדם כדי לחיות חיים מתוך מודעות. תרגול שמכיל אוסף של כלים, המתבססים על הממשק של שלוש רמות תודעה, פיזית, נפשית ורוחנית.

7. יוגה צחוק-

הקונספט של יוגה צחוק פותח על ידי ד"ר מאדן קטריה רופא ממומבאי, הודו. במרס 1995 ד"ר מאדן קטריה, רופא משפחה ממומבאי הודו, כתב מאמר שנקרא "צחוק – התרופה הטובה ביותר" עבור המגזין "רופא משפחה". המאמר נלקח לבדיקה עלי ידי ד"ר ברק מאוניברסיטת לומה לינדה.

8.בריגו יוגה-

רג'ה-יוגה לפי מסורת הבריגהו -יוגה, הינה הנושא המרכזי הנלמד בבית הספר. היא נלמדת כיום באופן ישיר מד"ר שרי ברהמה גופאל בהדורי היושב בואראנסי שבהודו, ומתלמידו הבכיר שיושנקאר טריפאטי(שיבוג'י). שיטה זו שייכת לרג'ה יוגה ומבוססת על סדרות של תרגילים המוליכים לריכוז גבוה ושקט פנימי שמהווים את הבסיס לחקירה העצמית.

חשוב לציין, כי  ישנה התפתחות ערה של תחום תרגול היוגה והזרמים מתרבים כל הזמן. הבאתי לפניכם רק חלק מהתמונה.

פילאטיס

רקע כללי:

פילאטיס הינה שיטה לאימון גופני שנועדה לשפר את היציבה ואת התפקוד היומיומי של הגוף. השיטה קרויה על שם ממציאה,ג'וזף פילאטיס. ממציא השיטה ג'וזף פילאטיס,גרמני ממוצא יווני, המציא שיטת אימון לאנשים עם מוגבלויות תנועה. פילאטיס עזב את גרמניה לאחר שנתבקש ללמד את השיטה בצבא והיגר לארצות הברית ב 1926. שם הקים פילאטיס סטודיו ללימוד השיטה ליד הבלט שלניו יורק (New York City Ballet) השיטה הפכה פופולרית בקרב רקדנים במהלך שנות השישים של המאה העשרים, ולאחר מכן הופצה גם בציבור הכללי. פיאלטיס שם דגש עלנשימות ושליטה של המוח בגוף. הוא קרא לשיטתו Contrology.

מטרת השיטה היא אימון הגוף כך שיוכל לבצע את המטלות היומיומיות במינימום מאמץ, ללא שחיקה מיותרת, וללא פגיעות גופניות. פילאטיס מנסה להשיג את המטרה הזו על ידי סדרה של תרגילים המפעילים את השרירים המייצבים ומתרגלים את הגוף לגייס את השרירים הנכונים לכל תנועה. פילאטיס מנסה לאפשר טווחי תנועה גדולים יותר במפרקים ולאורך כלעמוד השדרה. ובכך למנוע לחץ שנוצר על חוליות ומפרקים מתנועה בלתי יעילה.

שרירים מייצבים:

השרירים המייצבים הם אותם שרירים הנמצאים עמוק מתחת לעור, קרוב למפרקים, סביב החוליות וברצפת האגן. שרירים אלו מסייעים לשרירים המניעים ומבודדים את התנועה. פילאטיס מייחסת חשיבות יתירה לשרירים אלו, מתוך מחשבה ששימוש נכון בהם יאפשר תנועה חלקה יותר וימנע עומס על חלקים אחרים בגוף.

כיצד מתרגלים פילאטיס:

התרגילים מבוצעים במספר חזרות קצר, מתוך רצון לאפשר ריכוז במהלך כל חזרה ולהימנע מלהתיש את השריר. תרגילי פילאטיס נעשים בדרך כלל עםגב בהקשתה טבעית. כל תרגיל פילאטיס ידרוש ייצוב של חלקים מסוימים, ותנועה מאוזנת מהחלקים האחרים. הדרישה לשמור על יציבות מרבית של חלקים מסוימים אמורה לאתגר את השרירים המייצבים באותו אזור. הדרישה לתנועה הרמונית בכל הטווח אמורה להפעילשרירים רבים יותר ולא רק את השרירים המורגלים בהפעלה.

הסיבה שהפילאטיס נחשב לשיטה טובה כל כך לטיפול בגוף טמונה בכך שמדובר קודם כול בכלי שיקומי. האימון שמוצע כאן מטפל במצבים של חוסר איזון שרירי או מפרקי שנגרמו בעקבות פגיעה מסוימת. אין הכוונה דווקא לפציעות בעקבות, נאמר, תאונת דרכים, אלא בפגיעות זעירות באזורים שונים בגוף, שהחמירו במהלך חייכם.

קחו לדוגמה פריצת דיסק שאירעה לכם לפני שנים. כל מי שחווה פריצה כזאת יודע שהכאב שלה עשוי להקרין גם לאזורים אחרים בגוף – הברכיים למשל. כאב הברכיים יגרום לכך שתימנעו מפעילות גופנית שתכאיב לכם עוד יותר, וכך ייחלשו שרירי הרגליים, ונזק יוביל לנזק.

מה שיציע הפילאטיס במקרה הזה הוא לחזק את אזור הברכיים באמצעות שלל תרגילים שיסייעו בביצוע פעולות יומיומיות. הפילאטיס גם יסייע לחיזוק שרירי הגב שהיחלשותם הובילה לפריצת הדיסק. המתאמן ילמד שיטות של יציבה נכונה ויסגל לעצמו שליטה בשרירים המייצבים, כך שבסופו של דבר ייפטרו הן בעיית הגב והן בעיית הברכיים שלו.

דוגמאות לתרגילים אופייניים הם:

"ברידג'ינג": התחלה ממצב של שכיבה על הגב ברגליים כפופות, הרמת האגן בנשיפה וייצוב הגוף על כפות הרגליים והשכמות בלבד. ניתן להוסיף רמות קושי לתרגיל זה בניתוק רגל אחת בכל פעם ויישורה ובהפעלה של הידיים עם משקולות או גומייה.

"רול אפ-רול דאון": התחלה ממצב של שכיבה על הגב, הושטת הידיים לפנים ועלייה בעקבותיהן בכוח הבטן למצב ישיבה ישרה, המשך כפיפה קדימה עד למגע ברגליים.

מספר מילים ממני:

לדעתי האישית פילאטיס הינה שיטה תרפיוטית ובעלת ערך תרפיוטי רב, לא פלא הוא שרבים מהעוסקים בה הינם פיזיותרפיסטים.

ולמרות כל מעלותיה שיטה זו אינה שיטה ששמה דגש על שיפור הכושר הגופני של המטופל, אלא על שיפור תפקודי היום יום, ולכן זאת שיטה מטפלת ולא מאמנת.

ע"י למידה של שימוש נכון בגוף אמנם נטיב להבין את גופינו ואת דרך השימוש בו ונדע להמנע מנזקים (דבר מאד חשוב), אך לא נשפר את יכולתינו האירובית ולא נשרוף שומנים מיותרים . כמו כן שיטה זו אינה מגדילה את מסת השריר אלא מאריכה את השריר ולכן לא נצליח לחטב ולעצב את גופינו רק עם פילאטיס.

ומכאן דעתי-

לרוצים לחטב את הגוף ולהיכנס לכושר אירובי ואנאירובי אינני יכולה להמליץ לעשות רק פילאטיס. פילאטיס יכול לבוא רק כהשלמה ותרפיה לאחר ביצוע מאמצים אירוביים ו/או אנאירוביים. זו שיטת טיפול או אימון משלים.

זהו אימון משלים שעוזר להחזיר את הגוף לאיזון לאחר מאמץ ולהמנע בפציעות ועל כן תרומתו רבה וחשובה אך השיטה אינה מהווה תחליף לאימון כושר אירובי או אנאירובי.

לכן עשו פילאטיס אך אל תשכחו לבצע פעילות אירובית* על כל גווניה (הליכה, ג'וגינג, שחיה, התעמלות במים וכו') לשיפור תפקוד הלב והריאות וחדר כושר או שיעורי עיצוב על כל גווניו (בניית עצם, atb, יוגה דינמית וכו') לחיזוק רב יותר של השרירים והעצמות.

והעיקר הבריאות….. בילוי נעים

הילה

*פעילות אירובית הינה פעילות בדופק מטרה- 50 עד 75% מדופק מכסימום (240-גיל המתאמן/ת)

אימון כושר אישי

ראשית בואו ונבהיר כי, אימון כושר אישי הוא אימון בו המאמן/ת מגיעים איליכם הבייתה, או לחילופין אתם באים אליו, לאימון 1 על 1.

אימון אישי באופיו בעל יתרונות רבים. המתאמן הבוחר אימון אישי בוחר להיות במרכז האימון וכן בוחר לקבוע את מטרות האימון. בסופו של דבר , אימון אישי, מוכתב כמעט באופן מלא על ידי אופי המתאמן ויעדיו, הן בקצב האימון והן באופי המאמץ.

היום, אימון כושר אישי, נתפס על ידי יותר אנשים כנגיש ויעיל. אם בעבר הסטיגמא הייתה כי אימון כושר אישי מתאים רק לבעלי יכולת כלכלית גבוהה, או ל"מפורסמים", היום מבינים כי  אימון כושר אישי , כמו חליפה התפורה לפי מידה, הינו שיפור באיכות השירות שאנו מקבלים מהמדריכים.

מכיוון שהחישוב הכלכלי היום לוקח בחשבון לא רק את העלות אלא גם את התועלת. המתאמנים ה"רציניים" המעוניינים לקבל יותר בפחות זמן, ישמחו לשלם מעט יותר ולהעניק לעצמם אימון כושר אישי.

על אף, שלכאורה, יותר יקר לרכוש אימון כושר אישי ממנוי במועדון ספורט (בין 100 ש"ח ל 100 דולר לשיעור, ולעיתים יותר), הרוכש אימון כושר אישי  בטוח כי רכישה זו תשפר את התועלת של האימון ותבטיח את ההשקעה בזמן הקצוב לאימון. כלומר, ל"קצרים בזמן" זו האופציה בעלת התועלת הרבה ביותר.ֿ

מנסיוני הן באימוני כושר אישיים והן באימונים קבוצתיים, אוכל לומר כי אימון כושר אישי מתאים למתאמן המרוכז במטרותיו ובהשגתן ופחות מרוכז בהשגת הנעה והנאה מהחוויה הקבוצתית ומהשואו של המדריך/ה.

אני לא טוענת שחווית הספורט בקבוצה אינה חשובה, להיפך. שיעור קבוצתי הוא חוויה אינטנסיבית ו"כייפית". אך לקצרים בזמן המעוניינם להכתיב את יעדי תוכנית האימון שלהם  ולעמוד במרכזה, אימון כושר אישי הוא הפיתרון בעל התועלת הרבה ביותר.

לסיכום ניתן לומר כי, אמנם האימון הקבוצתי סוחף ובעל תועלת, אך בל נשכח שהוא אינו מותאם לכל מתאמן באופן אישי. וכמו שחליפה מוכנה, גם מאיכות מעולה, עדיין הולמת פחות מחליפה התפורה במידתינו המדוייקת, כך גם אימון קבוצתי (עד כמה שיהיה נוצץ ומאלף) אינו בנוי על פי מידתו האישית של כל מתאמן ומתאמן כמו אימון כושר אישי.

טיפוסי מאמץ

תהליכי אספקת אנרגיה

[*הערה לקורא/ת: מאמר זה משופע בפרטים ומיועד למעוניינים להעמיק בנושא.]

כל העוסקים בפעילות גופנית נפגשו עם סוגים שונים של מאמץ גופני.

לעיתים אנשים מצליחים מאוד בביצוע מאמץ בעל אופי נתון ולא יצליחו יפה לבצע מאמץ מסוג אחר. לדוגמא: מרים משקולות מצטיין לא יצטיין באותה מידה בריצת 5 ק"מ.

ברור ,שישנם טיפוסי מאמץ שונים המחייבים מאפייני כושר שונים שיאפשרו את ביצועם.

אספקת אנרגיה לפעילות גופנית

תהליך התכווצות השריר צורך אנרגיה.

מקור האנרגיה- הוא תהליכים כימיים המתרחשים בתוך תא השריר.

תהליך שחרור האנרגיה: כאשר חומר מסוים (לדוגמא- A) בעל תכולת אנרגיה גבוהה , הופך בעקבות שינוי כימי לחומר אחר (לדוגמא- B) המכיל פחות אנרגיה בתוך התהליך משתחררת אנרגיה.

תהליך כיווץ השריר מתייחד בכך שהוא מסוגל להשתמש באנרגיה כימית המשתחררת בשעת פירוק חומר אחד בלבד והוא ATP .

בשעת הפעלת השריר החומר הזה מתפרק לשני רכיבים בעלי תכולת אנרגיה נמוכה וכך משתחררת האנרגיה לכיווץ השריר.

ה- ATP מצוי בכמות קטנה יחסית בשריר , כ: 4-6 מיליגרם על כל ק"ג, כמות המספיקה לעבודה במשך שניות בלבד.

ניצול מאגרי קריאטין פוספט.

קריאטין פוספט CP מצוי בשרירים בריכוז הגבוה פי 3 מריכוז ATP.

הוא מסוגל להגיב ולהתחבר למולקולת ה- ATP .

התגובה מתרחשת בשריר במהירות רבה ונעשית ללא השתתפות חמצן – אנאירובי.

מאגר ה- CP בכמות של 15-17 מ"ג /ק"ג בשריר ומספיקים לעבודה מאומצת של 7-8 שניות בלבד.CP שב ומצטבר בשעת התאוששות ממאמץ או בשעה שעצימות המאמץ פוחתת. מאגרי ה- ATP ו ה- CP מאפשרים התחלה מיידית במאמץ, גם עצים ביותר.

כגון: זינוק,הדיפה,זריקת כידון וכו' אולם לזמן פעילות קצר ביותר.

מאמצים עצימים בעלי משכי זמן ארוכים יותר כמו: ריצת 400,800. דורשים הפעלה ניכרת של ATP מפירוק אבות מזון. התאוששות ממאמץ מרבי קצר וחידוש מהגרי ATP ו ה-CP נמשך זמן קצר יחסית כשתי דקות. לכן ניתן להסביר את מס' הניסיונות האפשרי בתחרויות אתלטיקה למשל.

הגליקוליזה וייצור חומצת החלב

גלוקוז או גליקוגן הם הפחמימות העיקריות המשמשות ספק אנרגיה במאמץ.

גלוקוז- חד סוכר , מועבר בזרם הדם אל השרירים.

גליקוגן- רב סוכר ,נוצר ונאגר בכבד ובשרירים , משמש כמאגר פחמימות זמין.

פירוק הגליקוגן והגלוקוז נעשה בציטופלסמה.

מולקולת הגלוקוז מתפרקת לשתי מולקולות של חומצה פירובית ( בעזרת אנזימים), תוך כדי כך משתחררת אנרגיה המנוצלת ליצירת 2 מולקולות ATP .

במידה שחומר המוצא הוא גליקוגן , יתקבלו 3 ATP עבור כל יחידת גלוקוז מתפרקת.

כדי להפוך מולקולת גלוקוז לשתי מולקולות של חומצה פירובית יש להרחיק ארבעה אטומי מימן.אטומים אלו נקלטים ע"י חומר המשתתף בתהליך.

NAD+ המתקבל בתהליך הזה זמין להפעלת השריר.

כדי לקבל אספקה שוטפת של ATP יש צורך בפירוק מתמיד של גלוקוז ובאספקת + NAD לקליטת מימנים.

חומצת חלב-

מתקבלת כתוצאה של פירוק החומצה הפירובית.

יצירת חומצת החלב מאפשרת אספקה שוטפת של  NAD+ והמשך פירוק הגלוקוז.

תהליך פירוק הגלוקוז למולקולות של חומצת חלב נעשה ללא חמצן ונקרא אנאירובי.

ככל שהמאמץ עצים ,קצב פרוק הגלוקוז עולה, יצור החומצה הפירובית עולה, וכן קצב יצור חומצת החלב .

בתהליך האנאירובי ניתן ליצר ATP תוך פירוק גלוקוז ללא צורך בהשתתפות חמצן וללא הגבלות הנובעות מ: מע' הנשימה, מע' הדם והלב.

המסלול האנאירובי מאפשר אספקת ATP בקצב מהיר ,אולם עם מגבלות רבות:

יצור מוגבר של חומצת חלב- עלייה בחומציות השריר- השפעה שלילת על תפקודו.

כמו כן יש פגיעה בפעולתם של אנזימים הפעילים בפרוק הגלוקוז.

ה- PFK, הוא אנזים הפועל בשלבים הראשונים של פירוק הגלוקוז. כאשר הוא נפגע יורד כושר העבודה של השריר-עייפות. עלייה בחומציות פוגעת גם במנגנון הכיווץ.

התפתחות עייפות

עבודה עצימה.

האצת גליקוליזה

עלייה בריכוז חומצת חלב.

עלייה בחומציות התא

פגיעה בפעילות PFK פגיעה במנגנון הכיווץ

ירידה בקצב הגליקוליזה

התעייפות

ירידה בקצב אספקת ATP

התעייפות

חומצת חלב כגורם מגביל לביצוע המאמץ

חומצת חלב נוצרת בתאי השריר ,יכולה לעזוב את השריר ולפעפע אל הדם ( דיפוזיה)

הדבר מאפשר הרחקה של חומצת חלב מהם ומניעת הצטברותה בדם.

חומצת החלב המגיעה לכבד יכולה לשמש גם כחומר גלם ליצור גליקוגן.

ריכוז חומצת החלב תלוי בשלושה גורמים:

1· קצב ייצורה בשריר ובמסת השרירים הפעילים המייצרים חומצת חלב.

2· בקצב הפעפוע אל הדם.

3· בקצב שבו מורחקת חומצת החלב מהדם .

חומצת חלב נמצאת בדם בכל מצב, ובמנוחה ריכוזה בדם כ- 1.5 מילימול לליטר.

במאמץ עצים יעלה קצב יצור חומצת החלב בשרירים הפעילים על קצב הרחקתה – הדבר יגרום לעלייה בחומציות השריר- לעייפות ולהפסקת העבודה.

בזמן מאמץ תת מרבי יש איזון בין קצב יצור חומצת החלב לקצב הרחקתה כך שריכוז חומצת החלה נשאר בד"כ קבוע.

הסף האנאירובי

כאשר מבצעים מאמץ גופני, החל משלב מסוים מתחילה להצטבר חומצת חלב בדם.

ככל שהמאמץ גדול יותר וארוך יותר תצטבר בשריר יותר חומצת חלב.

הסף האנאירובי הוא קצב הפעילות המקסימאלי שניתן לקיימו בלי שיעלה ריכוז חומצת החלב . הסף האנאירובי שונה מאדם לאדם. ככל שלאדם יש כושר גופני טוב יותר, הסף האנאירובי שלו גבוה יותר.

דוגמא :

שני ספורטאים רצים בקצב מהיר ביותר ריצת 2000 מ' רץ א לאחר כ- 500 מ' יאלץ להאט את קצב ריצתו בעוד רץ ב' ימשיך באותו הקצב עד לסיום הריצה.

הסיבה ,לרץ ב' מערכת סבולת לב ריאה טובה יותר המספקת לו חמצן ואנרגיה כך שהסף האנאירובי שלו גבוה יותר מרץ א' שקצב הריצה היה מהיר לו מידי והוא למעשה השתמש במנגנון האנאירובי לכל אורך הריצה ולכן היה חייב להאט.

הסף האנאירובי נקבע בבדיקת מעבדה בה נלקח כל 5 דק 'של מאמץ עולה דם כדי לבדוק את ריכוז חומצת החלב אצל הספורטאי.

בד"כ במהירות של 14 קמ"ש לא יעלה ריכוז ח"ח עלייה נוספת במהירות המאמץ תעלה את ריכוז ח"ח.

בערך של ריכוז ח"ח 3-4 מילי מול ניתן לקיים פעילות לאורך זמן מעל מהירות זו ריכוז ח"ח יעלה באופן דרסטי.

התאוששות ממאמץ

הסף האנאירובי הוא מדד ישיר לסבולת אירובית, כלומר מדד ישיר לעומס העבודה שניתן לקיים למשכי זמן ארוכים יחסית.

במאמצים קצרים מאוד כמו קפיצה לרוחק ולגובה האנרגיה מסופקת מפירוק מאגרי ATP וקריאטין פוספט המצויים בשריר, אין עליה בריכוז חומצת החלב ובהתאוששות חל חידוש מאגרי ATP ן- CP חידוש שאורך 2 דקות בלבד.

במאמצים ארוכים יותר כמו: ריצת 400 , 800 וכו' המאמץ מלווה בהצטברות חומצת חלב ויש צורך לסלקה.

ההתאוששות במקרה השני לוקחת זמן ארוך יותר כ- 20 דק' ויותר תלוי בעוצמת המאמץ.

ההתאוששות הרצויה היא התאוששות פעילה ז"א בהליכה או ריצה קלה- הדבר ממריץ את שטיפת חומצת החלב אל הכבד.

חוב חמצן

לאחר ביצוע מאמץ ממשיכים לנשום נשימות יתר מעל לערכי מנוחה. הסיבה היווצרות חוב חמצן.

חוב חמצן – הוא צריכה העודפת של חמצן לאחר מאמץ מעבר לצריכת החמצן במנוחה.

הסיבות להיווצרות חוב חמצן:

בתנאים אירוביים- לאחר מאמץ יש צורך לשחזר את מלאי החמצן הקשור למיוגלובין שנלקח בתחילת המאמץ.

בתנאים אנאירוביים – נוצר חוב חמצן כדי לפרק את חומצת החלב שהצטברה.

עומס העבודה המיטבי (קצב ההתאוששות הפעילה) להתאוששות הוא 30-45% מהצח"מ.

מה שלא תעשו רק תתמידו ותהנו…

הילה הלר חדד

אירובי והתעמלות במים

בהיותי מאמנת כושר במים ב-12 השנים האחרונות אני חושבת כי היגיע הזמן שכולם יכירו את האופציה המענגת והמחזקת של ההתעמלות במים.

אימוני כושר אינם חייבים להיות רועשים, מיוזעים, דחוסים ועמוסי גירויים חיצוניים. אמוני כושר יכולים להיות שלווים ומפוייסים ועדיין יעילים… והיתרון הגדול ביותר- אין פציעות!!!

שיעורי האירובי וההתעמלות במים מבוססים על תרגילים מהיבשה אשר משתנים בהתאם לעבודה במים ולמכשירי המים השונים (דוגמת הבננה – נודל). הפעילות מתאימה לכולם מילדים ועד מבוגרים ומבעלי כושר גופני נמוך לספורטאים. מכיוון ורוב הזמן הפעילות מתבצעת במים רדודים (עד גובה חזה), לא חייבים לדעת לשחות.

שיעורי האירובי מים ממכרים (במובן החיובי של המילה), ויחד עם זאת, הגוף מתחזק, מרגישים טוב יותר, ישנים טוב יותר וסובלים פחות מבעיות שונות.

המים, מלבד היותם ידידותיים וסלחניים, ניחנים בהמון יתרונות ומשפרים מרכיבים שונים של כושר כגון: סבולת לב-ריאה, יציבות, גמישות, שיווי משקל, קואורדינציה, חיזוק שרירים וסבולת שרירים.

כמה סיבות להתאמן במים:

1.הפעילות במים יעילה – המים מהווים הזדמנות מצוינת לעבודה ברמות שונות של קושי. בזכות כוח הציפה, הגוף שוקל רק כ- 10% ממשקלו ולכן אין זעזועים ופגיעה ברקמות, ובזכות כוח הגרר, כל תנועה זוכה להתנגדות, דבר המאפשר עבודה מאוזנת על השרירים להבדיל מפעילות יבשתית שבה פועלים רק כנגד כוח המשיכה ועובדים על כל שריר בנפרד. זאת ועוד, כל אחד מתאמן לפי יכולתו וכוח ההתנגדות פועל בהתאם לתנועות כך שככל שדוחפים חזק ומהר יותר, עוצמת ההתנגדות גוברת.

2.הפעילות במים היא חוויה – בגלל ההנאה הרבה שניתן להפיק בפעילות הייחודית הזאת, אנשים מוצאים עצמם מתגעגעים ומחכים בקוצר רוח למפגש הבא. הפעילות במים היא פשוט כייפית בפרט במדינה חמה כמו ישראל. יש משהו במים שנותן הרגשת חיות, מרץ ואנרגיה. כאשר הפעילות נעשית באופן קבוע למשך תקופה, המים מעניקים שדרוג למצבם של הגוף והנפש כפי שיודגש בהמשך.

3.יצירתיות ובריאות – במים אפשר להיות הרבה יותר יצירתיים מכיוון שהמים מאפשרים מגוון תנועות רחב ופעילות מגוונת כגון הרמת שתי רגליים בו זמנית ואפילו תנועות פשוטות כמו הליכה, ריצה, קפיצה וכדומה נעשות מאתגרות. רק במים אנשים שסובלים מבעיות גב, מבעיות מפרקים, מעודף משקל, מאוסטאופורוזיס, מסכרת או חולי לב מסוגלים להשתלב ולהנות מאימון בו הם יכולים לעשות הכל ומרגישים מצוין גם אחר כך.

4.שיפור המצב הנפשי – פעילות גופנית בכלל הוכיחה את יכולתה לשפר איכות שינה והפעילות במים משפרת אף יותר בגלל אווירת המים ועוצמתה על הגוף. כמו כן, בשל נוכחות לחץ הידרוסטאטי מתמשך על הסרעפת והריאות, ישנו שיפור ניכר בזרימת הדם, בזירוז חילוף החומרים, במניעת התכווצויות שרירים ובסיוע בנשימות עמוקות יותר.

השהייה במים משרה רוגע, מפחיתה חרדה, מתח ודיכאון ! הפחתת מצבים נפשיים מאפשרת לאנשים לתפקד טוב יותר באספקטים השונים של החיים. איכות העבודה עולה, יכולת הלמידה והתקשורת הבינאישית.

5.שריפת קלוריות – הפעילות במים מוכחת כיעילה ביותר בשריפת קלוריות מאחר והמים מצננים את הגוף ומסירים את הזיעה ובמקום שהגוף ישקיע אנרגיה בוויסות החום, האנרגיה מושקעת במאמץ הגופני אפילו שלא מרגישים בכך. במחקר שנערך נמצא שבשמונה דקות ריצה במים שורפים כ-77.2 אחוזים קלוריות ממחסני השומן, לעומת שמונה דקות ריצה בחוץ בהן שורפים רק 42.5 אחוזים קלוריות. כמו כן, במים ניתן להעלות את רמת הקושי ולפתח כוח סיבולת מה שהופך את הפעילות במים ליעילה במיוחד בהפחתת משקל עודף.

אז נתראה בבריכה 🙂

סוגי פעילויות ספורט

כמה מילים ממני:

עם ההתפתחות הטכנולוגיות והארכת תוחלת החיים השתפרו תנאי המחייה של בני האדם אך מנגד החל סובל גופינו ממחלות שהיו זרות לאבותינו הקדומים, דוגמת "השמנת יתר", או מלחץ יתר שנוצר מתרבות העבודה המודרנית והתרבות התחרותית והנהנתנית שסביבנו.

נמצא ש"השמנת יתר" וכן מתח קשורים בתופעות לוואי בריאותיות חמורות כמו מחלות לב, מחלות כלי- דם, סוכרת ואפילו סרטן. לאורה של המציאות הקיימת, עלינו לעזור למנגנוני הגוף באמצעות שמירה על אורח חיים בריא ו שלוו ועל כושרינו הגופני. או במילים אחרות: מזון דל-אנרגיה ופעילות גופנית מרפה לחצים ומשפרת כושר גופני.

למזלנו יש לנו את הספורט ומזלנו שפר עלינו עוד יותר שכן כיום ענפי הספורט הינם כה רבים ומגוונים שכל אחד יכול למצוא את הענף החביב עליו, שהוא גם יהנה בו וגם יפעיל את גופו.

במהלך כל פעילות גופנית משחרר גופינו הורמונים מרגיעים המכונים: אנדרופינים. אלו הינם תרופת הרגעה בריאה וממכרת. זוהי מה שנקרא: התמכרות בריאה. כשאנו מפעילים את גופינו אם במחול או בשחייה אנו מרוויחים רווח כפול: שלווה ורגיעהמצד אחד, ותפעול הציוד היקר שבבעלותינו- גופינו, מצד שני.

מקווה שהמאמרים בנושא סוגי הפעילות הקיימים יעזרו במציאת פעילות מהנה עבורכים.

אז צאו ומצאו, דרך צלחה…

חי טיפים למציאת זמן פרטי

כמה פעמים מצאתם את עצמיכם בסוף של יום ארוך שמחים על כך שהוא נגמר כבר?

כמה פעמים מצאתם את עצמיכם באמצעו של יום ארוךמחכים שהוא ייגמר כבר?

הנה כמה טיפים למציאת זמן פרטי עבורינו שמעניק לנו מרחב נשימה עם הרבה חמצן: (לפי סדר יום ממוצע)

1. לקום חצי שעה- שעה קודם ולהקדישה למשהו שאנו נהנים ממנו (קפה בנחת לצליל ציוץ הציפורים, ארוחת בוקר טעימה, הליכה, שחייה, מתיחות, נשימות, קריאה, מוסיקה ועוד)

2. לפני שקמים מהמיטה לנשום עמוק להימתח לחשוב: מה אנחנו מאחלים לעצמינו להיום ולהתרומם לאט,לאט.

3. כשאתם מסתכלים בראי חייכו לעצמיכם.

4.לעלות ולרדת במדרגות ולא במעלית, לנשום עמוק לפני ואחרי.

5. במכונית להקשיב למוסיקה טובה ולא לדבר (כמעט הכול יכול לחכות)- אפשר לשיר

6. במקום לשתות כל היום קפה, לקבוע לעצמיכם שתי הפסקות קבועות לקפה (בלי סיגריות כמובן) בנות 5- 10 דקות.

7. בזמן העבודה להשתדל בכל שעה עגולה להימתח קצת ולשחרר כתפיים (גם אם אתם בפגישה).

8. בזמנים לחוצים במיוחד לעצור הכול ולנשום 10 נשימות עמוקות (אפשר בעיניים עצומות ואפשר גם חמש)

9. אם העיניים כואבות עיצמו אותם ונישמו או לחילופין שפשפו ידיים אחת בשנייה והניחו אותן בעדינות עליהן.

10. איכלו ארוחת צהריים בקביעות ובנחת.

11.לפני שאתם פותחים את הדלת אל הבית קחו שלוש נשימות עמוקות.

12.הגעתם הביתה הניחו הכול במקום ותירגעו לכמה דקות (אפשר להתקלח, סתם לשבת כמה רגעים, לקחת עוד נשימה ארוכה ועמוקה, להכין לאכול, להימתח ועוד)

13.השתדלו לבצע פעילות גופנית שאתם נהנים ממנה פעמיים בשבוע לפחות, בימים ובשעות קבועות ונוחות לכם. אם אתם מתקשים להתחייב תחליטו על ניסיון של שבועיים (אפשר לבצע הליכות או לרכב על אופניים כל דבר נגיש ולאו דווקא בתשלום העיקר העשייה). תתחילו בהדרגה ותצמחו מזה הלאה.

14.דברו עם המשפחה והחברים במהלך השבוע אל תתרכזו רק בעבודה, בשינה ובאכילה.

15.אם אתם בתור למשהו או לאן שהוא נישמו עמוק וחישבו על משהו שמשפר את הרגשתכם תמיד. חייכו לעצמיכם.

16.השתדלו לחייך כמה שיותר.

17.קיבעו את השעות בהן הטלפון והמחשב הנייד נסגרים עד מחר (עדיף הרבה לפני השינה).

18.לפני השינה חישבו על משהו טוב שהיה היום או על משהו או מישהוא שיקר לכם, נישמו עמוק.

אולי לא חידשתי כלום אבל עכשיו שהכול רשום לפניכם נגמרו התירוצים,היגיע הזמן לתת לעצמיכם חזרה… היזון עצמי…

אז קדימה צאו לדרך ויישמו מה שתוכלו

הילה הלר חדד

הקשר בין כושר לאושר

רופאים ואנשי מדע אומרים חד משמעית שפעילות גופנית עושה את ההבדל בין חיים ארוכים וטובים למוות בטרם עת.

לפניכם המידע המדעי הכי עדכני בנושא:

אורח חיים הכרוך בישיבה ממושכת נחשב לגורם השלישי בשכיחותו למוות, אחרי מחלות לב וסרטן, שגם הן מקושרות לנושא של חוסר פעילות גופנית.

כולם יודעים שפעילות גופנית מועילה לבריאות, אך רבים עדיין לא מבינים שזו בעצם בחירה בין חיים טובים למוות. כבר לא מדובר רק בהמלצה חמה של משוגע לדבר או עצה ידידותית במדור הבריאות בעיתון אלא בהוראה חד משמעית המגיעה מעולם הרפואה. להתעמל או לחדול, ממש כך, טוענת פרופסור לרפואה פרנק בות' (Frank Booth) מאוניברסיטת מיסורי שבקולומביה, ארצות הברית. טענה זאת מצטרפת לדעתם של מדענים נוספים המתריעים על כך שאנשים מסכנים את בריאותם עד כדי סיכון חייהם בגלל היעדר תנועה.

לשם המחשה, תופעות אלו מתייחסות לשלושה רבעים מהאוכלוסייה הבוגרת ולמספר הולך וגדל של ילדים בארצות הברית. אבל לצד התחזיות הפסימיות על גורל האנושות ההולכת ומתנוונת באופן פיזי ומביאה על עצמה כליה, חשוב להדגיש שמדובר במצב הפיך, שנתון בידי האדם לשנותו בכל רגע נתון. המסר האופטימי היוצא ממומחי מרפאת מיו קליניק האמריקאית (Mayo Clinic), שחקרו את ההשפעות החיוביות של הפעילויות הגופניות למניעת מחלות ולשיפור מצבם של חולים, הוא ששילוב כמות מתונה של תרגילים בסדר היום מבטיח שיפור משמעותי בבריאות הכללית ובאיכות החיים אצל כל אחד ללא קשר לגיל, למין או לכושר גופני. זהו, מחליטים. נכנסים לכושר/

המדענים ממליצים על כ-30 דקות של פעילות מתונה ברוב ימות השבוע כדרך להפחית את הסיכון לחלות במחלות הגורמות למוות בטרם עת, כגון התקפי לב, סרטן הלבלב, מחלות הגורמות לנכות (דלקת פרקים), אוסטיאופורוזיס ועוד.

מחקר מצא שרמת הפעילות של אדם, הנמדדת ביכולתו ללכת על הליכון, מנבאת במידה משמעותית את תוחלת חייו. פרופ' ג'ונתן מיירס מבית הספר לרפואה באוניברסיטת סטנפורד מצא ששמירה על כושר גופני מפחיתה ב-50 אחוז את הסיכון למוות בטרם עת. הוא גם מצהיר שאין צורך להזיע על מנת להוסיף מספר שנים לחיים. לטענתו, אפילו 30 דקות הליכה ביום מפחיתות את הסכנה למחלות ב-30-50 אחוזים.

סוזט סמית' (Suzette Smit ), מומחית לרפואה מונעת ודיאטנית מוסמכת מדרום קליפורניה, טוענת שהרבה אנשים סבורים בטעות שאם אין אפשרות להתעמלות מודרכת עדיף להישאר בכורסה. לדעתה, לא חייבים להירשם לחוג לתנועה אירובית. היא ממליצה פשוט להוסיף יותר תנועה על בסיס יומי, כגון הליכה, עלייה במדרגות, ואפילו משחקים פעילים עם הילדים. מי שלא מצליח למצוא אפילו 30 דקות רצופות על מנת להתעמל, יכול לחלק את הפעילות לשלוש סדרות של 10 דקות במהלך היום או 15 דקות פעמיים ביום. הדבר היפה בפעילות פיזית היא העובדה שהיא מועילה לכל מערכות הגוף.למען הלב, כלי הדם ומערכת הנשימה מערכת הלב וכלי הדם אחראית על הזרמת הדם בגוף.

כל פעימה של הלב מזרימה דם לגוף דרך כלי הדם. לחץ הדם, הכוח שמתפתח על דפנות כלי הדם בעת שהדם זורם, עוזר לזרימה החלקה של הדם. אם יש הצטברות של כולסטרול על הדפנות הדבר עלול לקטוע את זרם הדם ולגרום לנזק בלתי הפיך. אם מפעילים את הגוף מדי יום, כל מערכת הלב וכלי הדם מפיקות מכך תועלת.

אז למה ספורט?

11 הסיבות הבוערות בימינו אלו הן:

1.יש הפחתה בהצטברות רובד הכולסטרול על דפנות כלי הדם בגלל עליית ה-HDL, הכולסטרול "הטוב" וירידת ה-LD, הכולסטרול "הרע" בדם.

2.יש הפחתה בסיכון להתפתחות לחץ דם גבוה אצל אנשים בקבוצות הסיכון.

3.יש הפחתה של לחץ הדם אצל אנשים הסובלים מלחץ דם גבוה.

4.פעילות גופנית סדירה משפרת את מערכת הנשימה בזכות נשימות עמוקות. קיבולת הריאות גדלה וכתוצאה מכך, התאים בגוף זוכים ליותר חמצן.

* הפעילות הגופנית מחזקת את הלב והריאות ולכן מפחיתה את הסיכון למחלות הקשורות למערכות אלו.

5.עבור העצמות והשרירים:

פעילות גופנית סדירה חשובה ביותר למניעת דילול העצם והופעת מחלת האוסטיאופורוזיס. פעילות עם משקולות מסייעת לכך במיוחד, אבל גם משקל הגוף עצמו מסייע לחיזוק העצמות בפעילויות כגון הליכה או ריצה. תרגילים אלו לא רק שומרים על צפיפות העצם, אלא הם אף יכולים להגביר את הצפיפות. חיזוק השרירים והעצמות משפר את האיזון והקואורדינאציה, דבר שמפחית את הסכנה לנפילות. הנושא של יציבה ושיווי משקל הוא קריטי בגיל מתקדם.

6.כדי לשמור על משקל תקין:

פעילות גופנית מסייעת להגיע למשקל תקין ולשמור עליו באמצעות שריפה של קלוריות. בפעילות גופנית הגוף, שעובד קשה יותר, זקוק ליותר אנרגיה (קלוריות). ככל שהפעילות אינטנסיבית יותר, שורפים יותר קלוריות. העובדה המעודדת היא שגם בתום הפעילות, הגוף ממשיך לשרוף קלוריות בקצב מתון למשך מספר שעות. אם שורפים יותר קלוריות מאשר מכניסים לגוף, מפחיתים את מאגרי השומנים. מעבר לכל הידוע, שמירת על משקל תקין מונעת לחץ על העצמות והמפרקים ולכן מפחיתה את הסכנה לדלקת פרקים.

7.למניעה ולטיפול בסוכרת:

פעילות גופנית סדירה בשילוב עם תזונה בריאה היא דרך חשובה למניעה ולטיפול בסוכרת מסוג 2. פעילות גופנית מגבירה את פעילות האינסולין, האנזים שמפרק את הסוכר בדם. בנוסף, כשהשרירים מתכווצים בזמן הפעילויות, הם צורכים סוכר על מנת לקבל אנרגיה זמינה, דבר שמפחית את ריכוז הסוכר בדם. הפעילות גם מעלה את הרגישות לאינסולין ומאפשרת לגוף להשתמש במעט האינסולין שיש לו ביתר יעילות.

8.בשביל מצב הרוח:

תנועה מונעת דיכאון דרך הפעלה של נוירו=טרנסמיטורים, סרוטונין ונוראפינפרין, כימיקלים המשמשים לתקשורת עצבית. רמתם והאיזון ביניהם משפיעים על המורל ועל התגובות שלנו למתרחש סביבנו מדי יום. כאשר אנחנו בדיכאון, רמת הסרוטונין יורדת. הפעילות הגופנית מסייעת לאזן כימיקלים במוח. פעילות גופנית גם מעוררת ייצור של אנדורפינים, משככי כאבים טבעיים הגורמים להרגשה טובה. אחרי יום לחוץ בעבודה, הליכה של 30 דקות עשויה בהחלט להרגיע.

9.להפחתת הסיכון לחלות בסרטן:

פעילות גופנית סדירה מפחיתה את הסיכון לסרטן המעי הגס, הערמונית, השד והרחם.

חוקרים סבורים שפעילות גופנית מגבירה את קצב פעילות המעי הגס ומסייעת למזון לעבור מהר יותר. פעילות גופנית מפחיתה את הסיכון לסרטן השד והרחם על ידי הפחתת כמות השומנים בגוף וכתוצאה הפחתה בייצור אסטרוגנים. האסטרוגנים מגבירים את ההתפתחות של מספר סוגי סרטן האופייניים לנשים כמו סרטן השד והרחם.

10.על מנת לישון טוב:

פעילות מתונה, כשלוש שעות לפני השינה, מרגיעה ומסייעת לשינה טובה יותר בלילה. שינה טובה בלילה משפיעה על הבריאות הפיזית ונפשית ואף מסייעת בשמירה על משקל תקין.

11.לשימור הזיכרון:

כל פעולה שמפעילה את הגוף היא גם השקעה טובה להתפתחות המוח. מחקרים הראו שפעילות גופנית משפרת את הזיכרון לטווח הארוך ומפחיתה את הסיכון למחלות ניווניות בגיל מבוגר. הפעילות מגבירה את קצב זרימת הדם למוח ומגבירה את הגדילה של חומר אפור חדש. החוקרים ממליצים על שילוב של פעילות גופנית יזומה, כמו הליכה, הרמת משקולות, יוגה ועוד, אבל גם יש תועלת בפעילות שמקורה בעבודות הבית ובמשחקי ספורט עם הילדים.

מה המינימום של פעילות חובה?

לפני שמאמצים תוכנית לפעילות גופנית, רצוי להתייעץ עם רופא לגבי התאמת תוכנית אישית. הדבר חשוב במיוחד לאנשים שלא עסקו בפעילות גופנית זמן רב או אלו הסובלים מבעיות רפואיות מיוחדות. לרוב האנשים מומלץ לעסוק בפעילות 4- 6 פעמים בשבוע בין 30- 60 דקות. לאלה שרק מתחילים בפעילות מומלץ להתחיל באופן הדרגתי. יש לזכור שיש תועלת בכל כמות של פעילות וזה יותר טוב מאי פעילות כלל.

אז מה עושים?

הכי כדאי זה לנצל כל הזדמנות לפעילות נוספת מעבר לפעילות המתוכננת:

1. לעלות במדרגות במידת האפשר, במקום להשתמש במעלית.

2. ללכת קצת בזמן הפסקת קפה או הפסקת צהרים.

3. במידת האפשר ללכת ברגל במקום להשתמש במכונית. כדאי לחנות קצת יותר רחוק מהיעד וללכת ברגל.

4. לצעוד עד למשרדו של חבר לעבודה במקום לשלוח דואר אלקטרוני או לטלפן.

5. לשחק משחקים פעילים עם הילדים או נכדים.

6. במזג אוויר חם מדי או קר מדי אפשר לאמץ השיטה האמריקאית – לצעוד בתוך קניונים.

7. רצוי לעשות את עבודות הבית עם מוזיקה, הדבר מזרז את התנועות.

8. לרקוד! זאת פעילות גופנית מצוינת ומהנה.

מתוך: מגזין דרך האושר

עריכה:הילה הלר חדד

צעדים ראשונים בדרך אל הכושר (ושיפור האושר) – ואיך מתחילים?

טוב אז קמת בבוקר והחלטת שהפעם זה סופי את/ה נכנס/ת לכושר.

אבל איך מתחילים?

יש פילאטיס ואירובי וקיקבוקס וספינינג ויוגה ושחיה , אולי ריצה, או הליכה- מה עושים? איך מתחילים את הדרך לכושר?

הנה לפניכם 4 טיפים  חשובים לצעדים הראשונים לתוך עולם הכושר:

1. גשו לרופא המשפחה לבדיקת לחץ דם ומצב כללי וקבלו אישור לעסוק בספורט. אם צריך בצעו בדיקת דם כללית לסוכר ושומן בדם.

2. יש להחליט האם אני נרשם למסגרת או לא.

במידה ולא- כדאי להתחיל בצעידות או ג'וגינג, 20 דקות 3-5 פעמים בשבוע.

אפשר לשלב אופניים, או שחיה בים או בבריכה.

במידה והחלטתי שרק במסגרת אוכל להתמיד- יש להחליט אם אני רוצה מנוי חודשי פתוח למכון או קאנטרי, או סטודיו. או שאני מעדיף חוג פעמיים שלוש בשבוע. או אולי מאמן אישי.

3. יש לשנות את התזונה או אנטואטיבית-כלומר להפחית מתוקים לחם פחמימות מורכבות וכדו' ולשתות הרבה, או באמצעות פגישה עם תזונאי/ת. אפשר דרך קופת החולים או באופן פרטי- הכל תלוי בתקציב.

4.התחילו לעבוד לבד או בחברה רק התחילו לעבוד בימים קבועים.

מה הלאה?

התחלתם ללכת 3 פעמים בשבוע ועברו כבר חודשיים ההליכה הפכה לריצה קלה הדופק נרגע מהר מהמאמץ וזמני המאמץ התארכו. אפילו הורדנו איזה 2 קילו מה הלאה? איך ממשיכים ואיך משתפרים?

ראשית מענה לשאלה שכיחה: איך עובדים אירובי אנאירובי- מה זה בכלל?

עבודה אירובית היא עבודה בדופק מטרה לאורך זמן, כלומר מאמץ ריאתי לאורך זמן. דופק מטרה בין 55% ל 75% מדופק מכסימלי(220-הגיל שלנו)

עבודה אנאירובית היא עבודה לחיזוק והעלאת מסת השרירים, כלומר מאמץ בדופק גבוה לזמן קצוב ובמספר חזרות קצוב וכנגד התנגדות.

בשניהן יש עבודה של בנית עצם, הליכה וכדומה בגב ובברכיים וחיזוק בשאר המפרקים והעצמות.

אם החלטתם להתמקד בהתחלה רק באירובי זה בסדר אבל לא מספיק, יש לשלב  3-5 פעמים בשבוע אירובי ו- 2-3 פעמים בשבוע חיזוק.

מה אז 7 ימים נתעמל ללא הפוגה? זה טירוף ולמי יש זמן?

הכל נכון, לכן אחדו אימון אירובי של 30 דקות עם אמון אנאירבי של עוד 30 וכך תורידו את תדירות ימי האמון ל 3-5, כל אחד לפי רצונו וצורכו. אמון יכול להיות גם של שעה וחצי הכל לפי רצון המתאמן ויכולתו.

אבל חשוב לציין כי לתרגילי חיזוק ועבודה נכונה חייבים לקבל הדרכה מקצועית אז הרשמו למסגרת או שתקחו מספר אמונים אישיים לשיפור טכניקות עבודה והעלאת הילוך ביכולות.

מפה אתם כבר בפנים הדלתות הרבות נפתחות בחרו את ענפי הספורט המעניינים אתכם והמשיכו חדורי מוטיבציה ישר לליבו של עולם הכושר והבריאות.

כל אחד יכול וכל אחד מוזמן

אז יאללללה לעבודה

בהצלחה

הילה

ספורט כדרך לשיפור איכות חיים

ספורט, למה זה טוב?

בבואנו לענות על "שאלת השאלות" בעולם הפעילות הגופנית, כדאי שנתחיל בלהגדיר מונח בסיסי שמהווה בסיס לכל דיון בנושא: הכושר.

מהו הכושר?

כושר מוגדר באופן כללי כיכולת הגוף לתפקד בחיי היום יום בצורה תקינה ולאורך זמן.

כפי שודאי שמתם לב, המונח כושר אינו עוסק כלל בהתעמלות.

אז מה הקשר בין התעמלות לכושר?

ובכן, לגופינו שני חלקים בסיסיים:

האיברים הפנימיים- מוח, כבד, כליות וכדו' וכל איבר בפנים גופינו אשר פעולתו אינה רצונית.

האיברים החיצוניים- שרירים, עצמות, פרקים וכדו 'וכן כל איבר בגופינו שפעולתו הינה רצונית וניתן לראותה במבט מבחוץ.

בעוד שהמערכת הבלתי רצונית מאפשרת לנו להתקיים באופן ביולוגי, המערכת הרצונית מאפשרת לנו לבצע שינויים במרחב על פי רצוננו. לפיכך, ניתן לומר כי פעולת הספורט שאנו מבצעים, הינה, בעצם, יצירה מודעת של שינוי במרחבנו.

אך מה כל זה קשור לכושר?

לפני מיליוני שנים, אבותינו "שוכני המערות" תרגלו פעילות גופנית באופן יומיומי, אם בציד, בליקוט מזון, בנוודות ואם בבניית מחסה. לעומתם, סופה של המאה העשרים מאופיין בעולם המתועש ובשפע של מזון עתיר אנרגיה, זמין, נגיש וזול וכן בהתפתחות טכנולוגית המאפשרת השגת יעדים שונים במאמץ גופני מינימאלי (בעיקר של האצבע).

אם כך, מדוע חשוב לשפר את כושרנו? הרי, ביחס לאבותינו, תוחלת החיים גדלה והתברואה השתפרה פלאים?

כל זה נכון, אך למרות זאת, עם ההתפתחות הטכנולוגיות והארכת תוחלת החיים החל סובל גופינו ממחלות שהיו זרות לאבותינו הקדומים, דוגמת "השמנת יתר"[1]. למעשה, למעלה ממחצית ממספר הנשים והגברים בארצות הברית ו כ-25 אחוזים מאוכלוסיית הילדים הם בעלי משקל עודף. כמו כן, נמצא כי מגמת העלייה במשקל בעולם הטכנולוגי נמשכת בכל הארצות המפותחות בכלל ובכללם בישראל.

ממחקרים רבים שנעשו בנושא, נמצא ש"השמנת יתר" קשורה בתופעות לוואי בריאותיות חמורות כמו מחלות לב, מחלות כלי- דם, סוכרת ואפילו סרטן. כל אלה גורמות לעלייה משמעותית באחוז התמותה בקרב אנשים שמנים. למעשה, ניתן לומר, כי מחלות אלו מושפעות, באופן משמעותי, מהתנוונות הגוף האנושית. וזאת מדוע? מכיוון שמצב של השמנה, באופן בסיסי, נגרמת ממצב בו כמות האנרגיה שנכנסת לגוף (הנקבעת על ידי כמות הקלוריות במזון שאנו אוכלים) עולה על כמות האנרגיה הנפלטת מגופנו (כמות הקלוריות שאנו "שורפים" בפעילות גופנית). למעשה, "השמנה" הינה מאזן אנרגיה חיובי, בו הגוף אוגר את "עודף" האנרגיה הנכנסת ומאחסן אותה במאגרי שומן בגוף במטרה לשמור אותה לימים רעים. וזאת כיצד? משום שתופעה זו קיימת בעקבות עברה של האנושות, שכן, במהלך ההיסטוריה האנושית נאלצו בני האדם לחפש מזון ולהתמודד בעיקר עם מצבים של חוסר מזון. בתשובה לכך התפתחו בגוף מנגנוני הגנה פיסיולוגים יעילים, המגוננים בעיקר מפני מצבי רעב.

לדאבוננו, שום דבר לא הכין את גופינו ל"תרבות השפע". למעשה, לגוף חסרים מנגנונים האמורים להגן עליו מהצטברות עודפי אנרגיה כשהמזון נמצא בשפע. לפיכך, אל לנו "לסמוך", בתקופה זו של שפע, על מנגנוני הגוף שישמרו עלינו מפני השמנת יתר.

לאורה של המציאות הקיימת, עלינו לעזור למנגנוני הגוף באמצעות שמירה על אורח חיים בריא וכושר גופני. או במילים אחרות: מזון דל-אנרגיה ופעילות גופנית.

ומכיוון שאיננו חיים במערות יותר, לא נותר לנו אלא, לשמר את גופינו ע"י פיתוח כושרנו באופן מכוון ולא כברירת הישרדות וכן להקפיד על תזונה תקינה ומאוזנת, דהיינו דלת שומן ומזינה.

למזלנו יש לנו את הספורט ומזלנו שפר עלינו עוד יותר שכן כיום ענפי הספורט הינם כה רבים ומגוונים שכל אחד יכול למצוא את הענף החביב עליו- אך זה כבר נושא למאמר אחר.

אז שתהיו לי בריאים….

[1] מתוך האתר: http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=9530&kwd=4452