ההיסטוריה של היוגה

***לפני שאציג את תימצות ההיסטוריה של היוגה רציתי להוסיף אמירה אישית.

למרות שכבר כמעט מאה שנים מתקיים מחקר בנושא, עדיין איננו יודעים הרבה על ההתחלות המוקדמות ביותר של היוגה.אנו יודעים שמקורותיה של היוגה קיימים בהודו כבר 5000 שנים או יותר. לדעתי, הכרת ההיסטוריה של היוגה חשובה , כי על אף שהיוגה כה קדומה, עדיין הנחשפים אליה תמהים לראות עד כמה היא רלבנטית לימינו.

היוגה המסורתית שואפת לתת תשובות לשאלות גורליות כגון "מי אני?" , "מניין באתי?" , "לאן אני הולך?" , "מה עליי לעשות?". "אם ברצונך לדעת לאן משהו הולך עליך להבין מניין הוא בא". "להיות בור לגבי מה קרה לפני שנולדת", אמר קיקרו ב"אורטור" שלו, "זה להיות ילד לתמיד".

כלומר ניתן לומר כי ההיסטוריה מספקת את הקשר והמשמעות לשאלות שכל אדם שואל את עצמו במוקדם או במאוחר והיוגה היא חלק מרתק המתקשר לכך. שאלות אלה הן שאלות שבמוקדם או במאוחר כולנו שואלים את עצמינו.לפעמים יש לנו תשובות פרטיות שלנו . עמוק בפנים כולנו פילוסופים כי כולנו רוצים הסבר כלשהוא לגבי חיינו.

אנחנו עסוקים ופתוחים לשאלות אלו כאשר אנו עומדים מול משהו קיצוני, כמו אסון, או סכנת מוות, או אפילו משבר בריאותי של מישהו קרוב לליבנו. כמו שבשעות אלו אנו מוצאים את עצמינו (גם ה"לא מאמינים") פונים אל האלוהים ומתפללים לטוב או לעזרה. ייתכן שמוטב היה אם היינו עוסקים בשאלות אלו בזמן שאנחנו בריאים ולא עגומים . יוגה אינה דוגלת במצבי רוח ירודים אך כן מעודדת מודעות על כל צורותיה – כולל מודעות עצמית. אם אנחנו מודעים למה שיצר אותנו , נוכל לתפקד יותר טוב בעולם. ברמה הכי בסיסית, מודעות עצמית נותנת את ההזדמנות לבצע בחירות מודעות וטובות יותר. אז מדוע לא?. עד כאן.

בכל אופן לגבי ההיסטוריה של היוגה, ע"פ (1998) Feuerstein, בסיפרו המדובר "THE YOGA TRADITION", היסטוריית היוגה ניתנת לחלוקה לארבע תקופות רחבות המתקיימות כמעין תמונות סטטיות של משהו שהוא בעצם בתנועה מתמדת:

א. "VEDIC YOGA". ב. "PRECLASSICAL YOGA".

ג. "CLASSICAL YOGA ". ד. "POST CLASSICAL YOGA".

א. יוגה וודית- "VEDIC YOGA" :

עד לא מזמן, חוקרים מערביים רבים האמינו שיוגה נוצרה סביב 500 לפנה"ס – שזהו הזמן של גואטמה בודהה, המייסד המהולל של הבודהיזם. אך בתחילת שנות ה – 20 של המאה הקודמת, הפתיעו ארכיאולוגים את העולם כשגילו עובדות חדשות על ציביליזציית ה"הינדוס" – תרבות שכיום ידוע שנפרשה למרחב של כ – 300000 מיילים מרובעים (כגודלן של מדינות טקסס ואוהיו יחדיו). זוהי למעשה התרבות הגדולה ביותר של הזמן הקדום.

תרבות זו נחשבת למתקדמת, ונקראת התרבות ההינדוס- סרסווטי על שם שני הנהרות הגדולים שפעם זרמו בצפון הודו.

במשך זמן רב האמינו החוקרים שהתרבות הגדולה הזאת נהרסה באופן פתאומי ע"י פולשים מצפון- מערב שקראו לעצמם אריאנים ( משמעות המילה אריאה היא אציל בסנסקריט). היום, דוגלים החוקרים בתמונה שונה לחלוטין של ההיסטוריה ההודית הקדומה. הם מגיעים למסקנה שאף פעם לא היתה פלישה אריאנית ושהתדרדרות הערים של ההינדוס-סרסווטי נבעה משינויים קיצוניים באקלים.

להתייבשות הסרסווטי , שהסתיימה בסביבות 1900 לפנה"ס, היו השלכות מרחיקות טווח. מות הסרסווטי אילץ את האוכלוסייה לנדוד לאיזורים פוריים יותר של הארץ , בעיקר מזרחה לכיוון נהר הגנגס ודרומה לכיוון מרכז הודו וטמיל נאדו. מסתבר שנהר הסרסווטי הוא הנהר המהולל ביותר בריג- וודה. הריג- וודה הינו הטקסט העתיק ביותר הידוע בכול שפה הינדו-אירופאית. הריג -וודה כתוב בסנסקריט ארכאית ומסובכת , והועבר בעל פה במהלך דורות רבים .לפי ההיגיון, אם הסרסווטי התייבש ב- 1900 לפנה"ס , אז הריג-וודה נכתבה לפני התאריך הזה. לכן, האריאנים דוברי הסנסקריט, שיצרו את הריג-וודה, לא באו מחוץ להודו על מנת להרוס את תרבות ההינדוס-סרסווטי.הדיעות עדיין חלוקות, אך קיימת הבנה הולכת וגדלה שאנשי ההינדוס והאריאנים , הם אותם אנשים. אין דבר בריג-וודה הרומז להיפך. הריג-וודה וכתובים עתיקים בסנסקריט הם הספרות "האבודה" של תרבות ההינדוס. מאידך, הממצאים הארכיאולוגיים של עמק ההינדוס, נותנים את הבסיס החומרי ה"חסר" של הספרות הסנסקריטית המוקדמת. פתרון אלגנטי לשאלה שתסכלה חוקרים זמן רב.

ב. יוגה פרה – קלאסית- "PRECLASSICAL YOGA" :

תקופה זו נמשכת כ- 2000 שנה עד המאה השנייה לפנ"הס. הביטויים הראשונים היו עדיין קשורים קשר הדוק לתרבות הפולחן הודית כפי שמוסבר ב "ברההמנס" וב" רניקאס".

קיימים כ- 200 כתובים, אך רק קומץ נכתבו לפני התקופה של גואטמה בודהה (מאה חמישית לפנה"ס). יוגה הגיעה להכרה רחבה באופנישדות. ה"רמאינה" וה"מהברטה" : תקופה זו כוללת אסכולות רבות המבוססות על "הרמיאנה" ו"המהברטה" (הכולל בתוכו את הבהגווד גיטה) – שני הסיפורים הלאומיים של הודו. אסכולות אלו פיתחו טכניקות שונות למדיטציה עמוקה שדרכה ניתן לחקור את הטבע האמיתי מעבר לגוף ולתודעה.

ג. היוגה הקלאסית- "CLASSICAL YOGA ":

תקופה זו מזוהה עם היוגה בת שמונת החלקים הנקראת גם "רג'ה-יוגה" והמוצגת ב"יוגה סוטרה"של פטאנג'לי.

המילה "סוטרה" ("suture") שמשמעותה המילולית "חוט" מסמלת כאן חוט הקושר בין כל החכמה והתבונה של פטנג'לי.

ניתן להתייחס ליוגה קלאסית, אם כן, כאל הפסקה קצרה אך עוצמתית בזרם של גישות לא דואליות שהתחילו בתקופה הוודית. על פי הזרמים העתיקים כל הבריאה היא ביטוי של אותה מציאות. בסנסקריט המציאות הייחודית הזו נקראת "ברהמן" שמשמעותו – זה שמתרחב – או "אטמן" – העצמי האולטימטיבי.

ד. יוגה פוסט קלאסית- "POST CLASSICAL YOGA":

שם כולל לגישות שצצו בתקופה אחרי פטאנג'לי ואינן מבוססות על העבודה הראשונית שלו. בניגוד ליוגה קלאסית, יוגה פוסט קלאסית מאשרת את האיחוד של כל הדברים. זוהי חזרה למסר הגרעיני של הדארשנה הדואלית "וודנטה".

מספר מאות שנים אחרי מותו של פטנג'לי קיבל לימוד היוגה תפנית מעניינת. כעת חלק מהמומחים הגדולים התחילו לחקור את הפוטנציאל הטמון בגוף. בדורות קודמים, ייחסו היוגים חשיבות מועטה ביותר לגוף. הם היו מעוניינים יותר בנקודה בה יוכלו לעזוב את הגוף באופן מודע. תחת השפעתה של האלכימיה – החלוצה הרוחנית של הכימיה – ייצר הזן החדש של היוגים מערכת פעולות המיועדות לתת חיוניות לגוף ולהאריך חיים. הם התייחסו לגוף כאל המקדש של הרוח בת האלמוות – לא רק כמיכל שיש להשליכו בהזדמנות הראשונה. הם אפילו חקרו אפשרויות להעלות את האנרגיה של הגוף הפיזי לרמה בה הביוכימיה משתנה ואפילו החומר עצמו מתארגן מחדש ונהיה אלמותי. תחום עניין זה הוביל להווצרות "האתה יוגה" – שגרסה מופשטת שלה חדרה לכל המערב. כמו כן נוצרו הענפים השונים של "טנטרה יוגה" שאחת מגישותיה היא "האתה יוגה".

ניצני היוגה המודרנית-

אף שהיוגה הגיעה למערב לראשונה בסוף המאה התשע-עשרה, החל תהליך היטמעותה במערב רק באמצע המאה העשרים. אפשר להניח שהמפגש הראשוני החל עם הכיבוש האנגלי, אבל גם אם יש אמת בהנחה זו, שומה עלינו להניח שהיה צורך הדדי בין שתי התרבויות להעניק ולקבל עקרונות חדשים. אחד המקורות האפשריים לצורך זה היה נטילת האליטיזם היוגי מידי הנזירים, שהחזיקו ביוגה אלפיים שנה לאחור, והפיכתה למסורת אוניברסלית, ועל ידי כך שימורה והימנעות מסכנת היכחדותה. תהליך משולב של עלייה בעניין שגילה המערב בדתות ובפילוסופיות המזרחיות – אולי כפן נוסף לשאלות פילוסופיות המוכרות למערב לפחות מאז החיבור הקארטיזיאני בין גוף לנפש ("אני חושב, משמע אני קיים") לצד צורך הולך וגובר של המזרח להפיץ את הפילוסופיה שלו בעולם, הביא מורים הודים למסע הפצת היוגה במערב. אחד מאותם מורים היה ויווקאנאנדה, שהיה חסיד של המורה הרוחני הנודע ראמאקרישנה.

את התחלת ההיסטוריה של היוגה המודרנית מייחסים לכנס הדתות שנערך בשיקגו בשנת 1893.

בכנס זה יצר סוואמי ויווקאנאנדה הצעיר רושם עמוק וארוך טווח על הציבור האמריקני. לפי בקשת מורו שרי רמקרישנה פארמהאנסה הקדוש – הוא שם פעמיו לארה"ב שם לא הכיר אף אחד. תודות למספר אוהדים שזיהו את הגדולה של מומחה זה ל"ג'נאנה יוגה" (יוגה של החקירה העצמית) – הוא הוזמן לכנס ובסופו היה הנציג האהוד ביותר. בשנים הבאות ערך מסעות רבים ומשך תלמידים רבים ליוגה ולוודנטה. ספריו השונים על יוגה עדיין נפוצים ומעניינים לקריאה.

היו גם מאסטרים אחרים של יוגה שחצו את האוקיינוס לפני סוואמי ויווקננדה, אך השפעתם הייתה מקומית בלבד ומעורפלת. ההצלחה העצומה של סוואמי ויווקננדה פתחה את השערים ומאז לא חדלה תנועת גורואים מהמזרח.

עד הזמנים המודרניים, מרבית מורי היוגה היו גברים יוגים, אך לשמחתנו בשנים האחרונות מספר נשים יוגיניות הגיעו למערב עם מסר האהבה שלהם – הן מייצגות את הבהקטי יוגה – יוגה של המסירות.

כיום הבודהיזם הטיבטי (שהוא סוג של טנטרה יוגה) פופולרי ביותר בקרב מערביים וקיימים לאמות (מורים רוחניים) רבים המוכנים לחלוק עם המחפשים את הסודות, העלומים עד כה, של מסורת זו.