ההיסטוריה של היוגה

***לפני שאציג את תימצות ההיסטוריה של היוגה רציתי להוסיף אמירה אישית.

למרות שכבר כמעט מאה שנים מתקיים מחקר בנושא, עדיין איננו יודעים הרבה על ההתחלות המוקדמות ביותר של היוגה.אנו יודעים שמקורותיה של היוגה קיימים בהודו כבר 5000 שנים או יותר. לדעתי, הכרת ההיסטוריה של היוגה חשובה , כי על אף שהיוגה כה קדומה, עדיין הנחשפים אליה תמהים לראות עד כמה היא רלבנטית לימינו.

היוגה המסורתית שואפת לתת תשובות לשאלות גורליות כגון "מי אני?" , "מניין באתי?" , "לאן אני הולך?" , "מה עליי לעשות?". "אם ברצונך לדעת לאן משהו הולך עליך להבין מניין הוא בא". "להיות בור לגבי מה קרה לפני שנולדת", אמר קיקרו ב"אורטור" שלו, "זה להיות ילד לתמיד".

כלומר ניתן לומר כי ההיסטוריה מספקת את הקשר והמשמעות לשאלות שכל אדם שואל את עצמו במוקדם או במאוחר והיוגה היא חלק מרתק המתקשר לכך. שאלות אלה הן שאלות שבמוקדם או במאוחר כולנו שואלים את עצמינו.לפעמים יש לנו תשובות פרטיות שלנו . עמוק בפנים כולנו פילוסופים כי כולנו רוצים הסבר כלשהוא לגבי חיינו.

אנחנו עסוקים ופתוחים לשאלות אלו כאשר אנו עומדים מול משהו קיצוני, כמו אסון, או סכנת מוות, או אפילו משבר בריאותי של מישהו קרוב לליבנו. כמו שבשעות אלו אנו מוצאים את עצמינו (גם ה"לא מאמינים") פונים אל האלוהים ומתפללים לטוב או לעזרה. ייתכן שמוטב היה אם היינו עוסקים בשאלות אלו בזמן שאנחנו בריאים ולא עגומים . יוגה אינה דוגלת במצבי רוח ירודים אך כן מעודדת מודעות על כל צורותיה – כולל מודעות עצמית. אם אנחנו מודעים למה שיצר אותנו , נוכל לתפקד יותר טוב בעולם. ברמה הכי בסיסית, מודעות עצמית נותנת את ההזדמנות לבצע בחירות מודעות וטובות יותר. אז מדוע לא?. עד כאן.

בכל אופן לגבי ההיסטוריה של היוגה, ע"פ (1998) Feuerstein, בסיפרו המדובר "THE YOGA TRADITION", היסטוריית היוגה ניתנת לחלוקה לארבע תקופות רחבות המתקיימות כמעין תמונות סטטיות של משהו שהוא בעצם בתנועה מתמדת:

א. "VEDIC YOGA". ב. "PRECLASSICAL YOGA".

ג. "CLASSICAL YOGA ". ד. "POST CLASSICAL YOGA".

א. יוגה וודית- "VEDIC YOGA" :

עד לא מזמן, חוקרים מערביים רבים האמינו שיוגה נוצרה סביב 500 לפנה"ס – שזהו הזמן של גואטמה בודהה, המייסד המהולל של הבודהיזם. אך בתחילת שנות ה – 20 של המאה הקודמת, הפתיעו ארכיאולוגים את העולם כשגילו עובדות חדשות על ציביליזציית ה"הינדוס" – תרבות שכיום ידוע שנפרשה למרחב של כ – 300000 מיילים מרובעים (כגודלן של מדינות טקסס ואוהיו יחדיו). זוהי למעשה התרבות הגדולה ביותר של הזמן הקדום.

תרבות זו נחשבת למתקדמת, ונקראת התרבות ההינדוס- סרסווטי על שם שני הנהרות הגדולים שפעם זרמו בצפון הודו.

במשך זמן רב האמינו החוקרים שהתרבות הגדולה הזאת נהרסה באופן פתאומי ע"י פולשים מצפון- מערב שקראו לעצמם אריאנים ( משמעות המילה אריאה היא אציל בסנסקריט). היום, דוגלים החוקרים בתמונה שונה לחלוטין של ההיסטוריה ההודית הקדומה. הם מגיעים למסקנה שאף פעם לא היתה פלישה אריאנית ושהתדרדרות הערים של ההינדוס-סרסווטי נבעה משינויים קיצוניים באקלים.

להתייבשות הסרסווטי , שהסתיימה בסביבות 1900 לפנה"ס, היו השלכות מרחיקות טווח. מות הסרסווטי אילץ את האוכלוסייה לנדוד לאיזורים פוריים יותר של הארץ , בעיקר מזרחה לכיוון נהר הגנגס ודרומה לכיוון מרכז הודו וטמיל נאדו. מסתבר שנהר הסרסווטי הוא הנהר המהולל ביותר בריג- וודה. הריג- וודה הינו הטקסט העתיק ביותר הידוע בכול שפה הינדו-אירופאית. הריג -וודה כתוב בסנסקריט ארכאית ומסובכת , והועבר בעל פה במהלך דורות רבים .לפי ההיגיון, אם הסרסווטי התייבש ב- 1900 לפנה"ס , אז הריג-וודה נכתבה לפני התאריך הזה. לכן, האריאנים דוברי הסנסקריט, שיצרו את הריג-וודה, לא באו מחוץ להודו על מנת להרוס את תרבות ההינדוס-סרסווטי.הדיעות עדיין חלוקות, אך קיימת הבנה הולכת וגדלה שאנשי ההינדוס והאריאנים , הם אותם אנשים. אין דבר בריג-וודה הרומז להיפך. הריג-וודה וכתובים עתיקים בסנסקריט הם הספרות "האבודה" של תרבות ההינדוס. מאידך, הממצאים הארכיאולוגיים של עמק ההינדוס, נותנים את הבסיס החומרי ה"חסר" של הספרות הסנסקריטית המוקדמת. פתרון אלגנטי לשאלה שתסכלה חוקרים זמן רב.

ב. יוגה פרה – קלאסית- "PRECLASSICAL YOGA" :

תקופה זו נמשכת כ- 2000 שנה עד המאה השנייה לפנ"הס. הביטויים הראשונים היו עדיין קשורים קשר הדוק לתרבות הפולחן הודית כפי שמוסבר ב "ברההמנס" וב" רניקאס".

קיימים כ- 200 כתובים, אך רק קומץ נכתבו לפני התקופה של גואטמה בודהה (מאה חמישית לפנה"ס). יוגה הגיעה להכרה רחבה באופנישדות. ה"רמאינה" וה"מהברטה" : תקופה זו כוללת אסכולות רבות המבוססות על "הרמיאנה" ו"המהברטה" (הכולל בתוכו את הבהגווד גיטה) – שני הסיפורים הלאומיים של הודו. אסכולות אלו פיתחו טכניקות שונות למדיטציה עמוקה שדרכה ניתן לחקור את הטבע האמיתי מעבר לגוף ולתודעה.

ג. היוגה הקלאסית- "CLASSICAL YOGA ":

תקופה זו מזוהה עם היוגה בת שמונת החלקים הנקראת גם "רג'ה-יוגה" והמוצגת ב"יוגה סוטרה"של פטאנג'לי.

המילה "סוטרה" ("suture") שמשמעותה המילולית "חוט" מסמלת כאן חוט הקושר בין כל החכמה והתבונה של פטנג'לי.

ניתן להתייחס ליוגה קלאסית, אם כן, כאל הפסקה קצרה אך עוצמתית בזרם של גישות לא דואליות שהתחילו בתקופה הוודית. על פי הזרמים העתיקים כל הבריאה היא ביטוי של אותה מציאות. בסנסקריט המציאות הייחודית הזו נקראת "ברהמן" שמשמעותו – זה שמתרחב – או "אטמן" – העצמי האולטימטיבי.

ד. יוגה פוסט קלאסית- "POST CLASSICAL YOGA":

שם כולל לגישות שצצו בתקופה אחרי פטאנג'לי ואינן מבוססות על העבודה הראשונית שלו. בניגוד ליוגה קלאסית, יוגה פוסט קלאסית מאשרת את האיחוד של כל הדברים. זוהי חזרה למסר הגרעיני של הדארשנה הדואלית "וודנטה".

מספר מאות שנים אחרי מותו של פטנג'לי קיבל לימוד היוגה תפנית מעניינת. כעת חלק מהמומחים הגדולים התחילו לחקור את הפוטנציאל הטמון בגוף. בדורות קודמים, ייחסו היוגים חשיבות מועטה ביותר לגוף. הם היו מעוניינים יותר בנקודה בה יוכלו לעזוב את הגוף באופן מודע. תחת השפעתה של האלכימיה – החלוצה הרוחנית של הכימיה – ייצר הזן החדש של היוגים מערכת פעולות המיועדות לתת חיוניות לגוף ולהאריך חיים. הם התייחסו לגוף כאל המקדש של הרוח בת האלמוות – לא רק כמיכל שיש להשליכו בהזדמנות הראשונה. הם אפילו חקרו אפשרויות להעלות את האנרגיה של הגוף הפיזי לרמה בה הביוכימיה משתנה ואפילו החומר עצמו מתארגן מחדש ונהיה אלמותי. תחום עניין זה הוביל להווצרות "האתה יוגה" – שגרסה מופשטת שלה חדרה לכל המערב. כמו כן נוצרו הענפים השונים של "טנטרה יוגה" שאחת מגישותיה היא "האתה יוגה".

ניצני היוגה המודרנית-

אף שהיוגה הגיעה למערב לראשונה בסוף המאה התשע-עשרה, החל תהליך היטמעותה במערב רק באמצע המאה העשרים. אפשר להניח שהמפגש הראשוני החל עם הכיבוש האנגלי, אבל גם אם יש אמת בהנחה זו, שומה עלינו להניח שהיה צורך הדדי בין שתי התרבויות להעניק ולקבל עקרונות חדשים. אחד המקורות האפשריים לצורך זה היה נטילת האליטיזם היוגי מידי הנזירים, שהחזיקו ביוגה אלפיים שנה לאחור, והפיכתה למסורת אוניברסלית, ועל ידי כך שימורה והימנעות מסכנת היכחדותה. תהליך משולב של עלייה בעניין שגילה המערב בדתות ובפילוסופיות המזרחיות – אולי כפן נוסף לשאלות פילוסופיות המוכרות למערב לפחות מאז החיבור הקארטיזיאני בין גוף לנפש ("אני חושב, משמע אני קיים") לצד צורך הולך וגובר של המזרח להפיץ את הפילוסופיה שלו בעולם, הביא מורים הודים למסע הפצת היוגה במערב. אחד מאותם מורים היה ויווקאנאנדה, שהיה חסיד של המורה הרוחני הנודע ראמאקרישנה.

את התחלת ההיסטוריה של היוגה המודרנית מייחסים לכנס הדתות שנערך בשיקגו בשנת 1893.

בכנס זה יצר סוואמי ויווקאנאנדה הצעיר רושם עמוק וארוך טווח על הציבור האמריקני. לפי בקשת מורו שרי רמקרישנה פארמהאנסה הקדוש – הוא שם פעמיו לארה"ב שם לא הכיר אף אחד. תודות למספר אוהדים שזיהו את הגדולה של מומחה זה ל"ג'נאנה יוגה" (יוגה של החקירה העצמית) – הוא הוזמן לכנס ובסופו היה הנציג האהוד ביותר. בשנים הבאות ערך מסעות רבים ומשך תלמידים רבים ליוגה ולוודנטה. ספריו השונים על יוגה עדיין נפוצים ומעניינים לקריאה.

היו גם מאסטרים אחרים של יוגה שחצו את האוקיינוס לפני סוואמי ויווקננדה, אך השפעתם הייתה מקומית בלבד ומעורפלת. ההצלחה העצומה של סוואמי ויווקננדה פתחה את השערים ומאז לא חדלה תנועת גורואים מהמזרח.

עד הזמנים המודרניים, מרבית מורי היוגה היו גברים יוגים, אך לשמחתנו בשנים האחרונות מספר נשים יוגיניות הגיעו למערב עם מסר האהבה שלהם – הן מייצגות את הבהקטי יוגה – יוגה של המסירות.

כיום הבודהיזם הטיבטי (שהוא סוג של טנטרה יוגה) פופולרי ביותר בקרב מערביים וקיימים לאמות (מורים רוחניים) רבים המוכנים לחלוק עם המחפשים את הסודות, העלומים עד כה, של מסורת זו.

יוגה

כמה מילים ממני:

ארצה לדבר, ברשותכם כמובן, מעט בקצרה מנסיוני האישי כמדריכת יוגה. בישראל היוגה נתפסת כשיעור בו כולם או ישנים ועושים תרגילי נשימה וריכוז או שיעור בו לומדים לעמוד על הראש ושאר אקרובטיות. אך למעשה אין כל קשר בין דימוי זה למהותה של היוגה, למעט קשר עקיף.

אינני גורו או איש רוח ידוע, אך אני יודעת מתוקף היותי מדריכת יוגה ותלמידת הדרך היוגית, כי התרגול הפיזי של היוגה הינו רק חלק ממהותה. יוגה הינה דרך חיים. השקפת עולם.

מבחינת ההסטוריה של מושג היוגה, המילה יוגה נגזרת מהשורש "יוגי", שפירושו להצטרף, להצמיד, לרתום בעול ולמקד את תשומת הלב. ישנם פירושים רבים למונח "יוגה", אך הפירוש המוכר ביותר למונח בשפת הסנסקריט הוא "שילוב" או "איחוד"[1].

לפיכך תרגול האסאנות אותו רובינו מכירים מהטלויזיה, הספרים ומהתנסות אישית הינו רק כלי ולא מטרה.

בכדי להבהיר עצמי, אציין כי ישנם שני מקורות המקובלים כסמכויות בלתי מעורערות לבסיס הפילוסופיה של היוגה :

הראשון והחשוב ביותר עבורי הינו "הסוטרות של פטאנג'לי", שאינו מקור דתי [2].

פטאנג'לי כתב סה"כ 196 סוטרות בשפה הסנסקריט העתיקה, שבהן הוא מגדיר ומנתח את מבנה הנפש של האדם. כמו כן הוא מאבחן את מקורות המצוקה והסבל האנושי ומסביר כיצד אפשר להשתחרר מהסבל. על ידי אימון עקבי, תוך הקפדה על עקרונות מוסריים יכול האדם לעבור שינוי, להשיג שליטה על הכרתו ותודעתו ולהתגבר על המכשולים העומדים בדרכו.

לדעתי הסוטרה השנייה של פטאנג'לי מציגה את מהותה הממשית של היוגה ומטרתו של תרגול היוגה (ההאתה יוגה):

פטאנג'לי כותב: "היוגה היא הגבלת תנודות התודעה", ובסנסקריט: " יוגה-צ'יטה-וריטי-נירודהה"[3].

משמעות האמירה החדה הזו היא כי היוגה הינה כלי רב עוצמה והשפעה שמאפשר לעוסק בה לפתח את מודעותו (כלומר להכיר את עצמי) ואת תודעתו (כלומר ההבנה של עצמי), וזאת בכדי לפתח יכולת שליטה עצמית במחשבותינו וברצונותינו ויצרינו. ובכך להיות בעמדה המאפשרת לנו לשפר את עצמינו ואת חיינו.

המקור השני הינו דתי, אך עדיין רלבנטי לאדם הלא דתי , שמתעניין בהבנת המטרה של תרגול היוגה. שמו: "הבאגאוואד גיטה"[4], שמשמעו שירת האל. יצירה זו, ע"פ שמה, הינה דתית והיא כוללת בתוכה שיחה[5] המתמצתת את התפיסה המרכזית של היוגה – שחרור ממגע עם כאב וצער וראיה שוויונית (samtava) של מצבים קשים או קלים בחיים (בהגווד גיטה, 2002). שחרור זה, ו, נקרא בסנקסריט "מוקשה" והוא מתאפשר רק כשהתודעה נקייה מיכולת החשיבה.

מכאן קצת יותר על ההסטוריה של היוגה-

ע"פ האמונה הסנסקריטית- ההינדית שורשי היוגה מתחילים לפני כחמשת אלפים שנה. ישנם כתבים עתיקים שבהם מוזכרת היוגה במפורש, אילו כתבים וודיים והראשון שבהם הוא האופינישאדות. בכתבים אלו מוזכרת היוגה אך הם אינם עוסקים בה, אלא באחדות הרוחנית של כל הבריאה.

התרבות ההודית הקדומה התבססה על הוודות. פירוש המילה ודה הוא "ידע" והכוונה כאן היא לא לידע אינטלקטואלי רגיל כי אם לידע טהור מוחלט העומד בבסיס הבריאה הנגלית, והכולל את כל היבטי היקום. הוודות, שהוצגו במזמורים, הועברו במשך דורות רבים מאב לבן במשפחות הברהמינים (כוהנים) בהודו, ונשמרו דרך מסורת משפחתית ושינון בע"פ. בתקופה מאוחרת יותר הרישי ויאסה אסף אותם וכינס בספרים שונים שידועים כיום ככתבים הוודים[6].

בתרבות ההודית מאמינים כי מקורם של המזמורים הוודיים הוא מהרישים (הרואים) הוודים שחיו בתקופה הקדומה[7]. לפי המסורת ההודית הרישים טענו כי בבסיס הבריאה קיים שדה מוחלט של אנרגיה וידע אין סופים המארגן את כל חוקי הטבע ומכוון את היקום. בדומה לשאר היבטי הספרות הוודית הרישים זיהו את הדארשנות מהשדה הטרנסנדנטאלי ולכן הם נקראות גם אופנגות[8]. האופנגות מסייעות לאדם לפתח מצבי תודעה גבוהים.

הדארשנה, בשונה מפילוסופיה מערבית, הינה גישה לחיים, המבוססת על התנסות מעשית ולא מתבססת, כמו הפילוסופיה, על השערה אותה מנסים לאשש או להפריך.

קיימות שש דארשנות; שלושת הראשונות מספקות הבנה אינטלקטואלית על המציאות ושלושת האחרונות מספקות אמצעים מעשיים לפתח את התודעה כך שהיא תוכל לחוות, בטבעיות ובחוסר מאמץ, את הטוטאליות של חוק הטבע (הוודה). היוגה הינה הדראשנה הרביעית.

אך למי שמתעניין במה שיש ליוגה ולתרגולה להציע זכור:

תרגול האסאנות, תרגילי הנשימה ומצבי הרכוז אינם מטרה אלא כלי. כלי רב עוצמה והשפעה ולכן יש להזהר מלהפכו למטרה.

בברכת דרך צלחה…

הילה הלר חדד

[1] למעמיקים ביוגה- פירוש המונח "יוגה" בשני אופנים מאפשר כיוון שונה למחקר, עיסוק וגם תרגול פיזי.

[2] מידת עתיקותן של "הסוטרות "אינה ידועה והסברות נעות בין המאה השנייה לפני הספירה ועד המאה החמישית שלאחריה.

[3]יוגה – יוגה. צ'יטה – תודעה. וריטי – תנודה, גל מחשבה. נירודהה – הגבלה, ריסון.

[4]הוא נכתב כשלוש-מאות שנה לפנה"ס.

[5] השיחה היא בין האל קרישנה לנסיך ארג'ונה ובה משכנע קרישנה את ארג'ונה שהוא חייב להלחם בקרוביו על מנת למלא את חובותיו החומריים ולהמשיך ולפתח מצבי תודעה גבוהים (בהבהגווד גיטא, 2002)

[6]הספרות הוודית נחשבת לכתבים העתיקים ביותר בהודו. היא כוללת ארבעה קבצים של מזמורי הלל טקסיים, המתארים את תוצאות חווית הדהינה והמדיטציה. כתבים עתיקים שהראשונים שבהם נכתבו לפני כ-2,700 שנה, אולם תיעוד זה אינו רציף לאורך השנים.

[7] בתחילת המאה העשרים נמצאו עדויות ארכיאולוגיות של פסלים, המגולפים באבן ומעוצבים בדמות הישובה בתנוחות המוכרות לנו היום מהיוגה, שמקורן בתקופה שלפני כ-5,000 שנה ואף יותר

[8] אופנגה- איברים (אנגה) מישנים (אופה) של גוף הוודה.